מאמרים אלו מרחיבים את ההרצאות שנמסרו במושב מטעם המרכז "יהדות ואנושות", שהתקיים בקונגרס העולמי השישה-עשר למדעי היהדות (ירושלים כ"א-כ"ה באב תשע"ג)
הנושא אוניברסליות ביהדות המודרנית מורכב משני היבטים שהם בעצם שני אתגרים: מצד אחד, יחסו של עם ישראל כעם מיוחד לכלליות של האנושות, ומהצד האחר, גישה של עם עתיק שרוב תחיקתו נעשה בימי הביניים והוא נראה מיושן, ובמיוחד אחרי המהפכה הצרפתית שביקשה לשחרר את האנושות מכל עול דתי.
ארבעה מאמרים אלו מנסים לברר את הנושא מזוויות שונות שעשויות להיפגש. ברצוני לתאר בקיצור את המפגש הזה ולמצוא מכנה משותף לתוכן המאמרים.
הרמן כהן הוא ההוגה הראשון שניסה לקשור את הייחוד שביהדות לפילוסופיה החדשה שהתחילה עם הנאורות. נקודת המוצא שלו היא האוניברסליות גרסה נאו-קאנטית מוסרית, והוא זיהה ביהדות את התפקיד להוביל את האנושות לתבונה מאוחדת ומשיחית.
בתקופתו של הרמן כהן, הרב אליהו בן אמוזג רצה לתת ביטוי דתי לרעיון האוניברסלי של היהדות דרך הייחודיות שלה שבעצם היא ניסוח של אחדות האנושות לפני מגדל בבל, דרך קיום שבע מצוות בני נוח.
דור אחרי הרמן כהן והרב בן אמוזג, פרסם עמנואל לוינס בשנת 1934 מאמר בנושא "הפילוסופיה של ההיטלריזם", שהבחין בין האוניברסליות לבין האימפריאליזם. כמה שנים אחרי השואה הוא ייחס הבחנה זו לניגוד בין היהדות לבין הפגאניות.
בהקשר דתי שונה, ועל בסיס תורת הקבלה, רצה הרב אברהם יצחק הכהן קוק להשריש בתוך האבולוציה הביולוגית את האוניברסליות ומה שהרמן כהן קרא "משמעות היהדות להתקדמות של הדת". מטרתו של הרב קוק הייתה להוכיח שמעבר לחומריות של הגוף חי, מסתתר המישור הרוחני שקובע את התפתחות החומר עצמו.
תלמידו של הרב קוק, הרב דוד הכהן המכונה הרב הנזיר, שאף לקשור את מחשבת ישראל ואת ההיסטוריה של הפילוסופיה. אחד החידושים שלו היה לראות, בעקבות פילון האלכסנדרוני, בקול הנבואי העברי את מקור הלוגוס היווני, שהיא החוכמה הקדומה האוניברסלית הקושרת את ישראל לעמים בתוך אחדותה של האנושות.
אני מקווה שפרסום ההרצאות שנמסרו במושב המרכז "יהדות ואנושות", שהתקיים בקונגרס העולמי השישה-עשר למדעי היהדות (ירושלים כ"א-כ"ה באב תשע"ג), יעזור לברר את תפקידה האוניברסלי של היהדות, באמצעות גילוי פנים חדשות במשנתם של ההוגים הנ"ל.
פרופ' יעקב רוזנברג
מנהל המרכז "יהדות ואנושות" שעל יד מכללת הרצוג-ליפשיץ